החלטה בתיק בש"פ 10001/04

           בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' ואגו) מיום 2.11.04 אשר הורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים.

1.        ביום 6.7.04 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בו נטען כי בשתי הזדמנויות הסיע תושבים של הרשות הפלשתינית השוהים באופן בלתי חוקי בישראל (להלן: שב"חים) ובכך עבר עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. כאמור, בכתב האישום נטען כי המשיב ביצע את העבירה הנ"ל פעמיים. בפעם הראשונה נתפס המשיב ביום 24.5.04 כשהוא מסיע 12 שב"חים מצומת חטיבת הנגב לכיוון באר שבע  ובעקבות כך נתפס רכבו על ידי המשטרה. הרכב הוחזר למשיב בתאריך 22.6.04 וביום 1.7.04 נתפס המשיב בשנית כשהוא מסיע 11 שב"חים מכיוון קרית גת בכדי להביאם לתחום הרשות הפלשתינית. בכתב האישום נטען כי במהלך נסיעה זו, משהבחין המשיב במחסום משטרתי בכביש בסמוך לקיבוץ להב, הוא ביצע פניית פרסה וניסה להימלט מהשוטרים שהחלו לדלוק אחריו. המשיב לא נענה לקריאות השוטרים לעצור ונסע באופן שהיה בו כדי לסכן את השוטרים, את הנוסעים ברכב וכן נוסעים אחרים בכביש תוך שהוא מנסה אף לפגוע ברכב המשטרה. בגין התנהגות זו הואשם המשיב בהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן בסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. יחד עם כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים וביום 9.7.04 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת ר' יפה-כ"ץ) את הבקשה. בית המשפט קבע כי נגד המשיב מתקיימות ראיות לכאורה בעוצמה חזקה וכי מהמעשים בהם הוא מואשם נשקפת מסוכנות. בית המשפט בדק גם את חלופת המעצר שהוצעה לו אך מצא כי אין היא מספקת. ביום 3.8.04 פנה המשיב בבקשה לעיון חוזר ובבקשתו הציע חלופת מעצר "משופרת". גם בקשה זו נדחתה שכן בית המשפט (השופטת ו' מרוז) לא מצא כי החלופה המשופרת תשיג את מטרת המעצר. המשיב לא אמר נואש וכשבוע לאחר מכן פנה לבית המשפט פעם נוספת בבקשה לעיון חוזר ובאמתחתו חלופת מעצר חדשה, אשר התקבלה על דעת שירות המבחן. בית המשפט המחוזי ערך דיון בבקשה והחליט לקבלה ולשחרר את המשיב ממעצר בתנאים מגבילים. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

           לטענת המדינה שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי ניתן להסתפק בחלופת המעצר שנקבעה. בדיון בפניי ציינה באת כוח המדינה כי המשיב הינו עבריין חוזר בתחום הסעות השב"חים וכי הוא העיד על עצמו כי הוא עושה זאת לפרנסתו. באת כוח המדינה הדגישה את סמיכות הזמנים שהיתה בין המועד שבו קיבל המשיב את רכבו בחזרה מהמשטרה (לאחר שנתפס מסיע שב"חים ביום 24.5.04) לבין המועד שבו נתפס כשהוא מסיע שב"חים בפעם השניה וטענה כי סמיכות זמנים זו מוכיחה כי אין מורא החוק על המשיב. עוד הדגישה באת כוח המדינה את התנהגותו האלימה של המשיב כלפי השוטרים שניסו לעצרו בפעם השניה וטענה כי התנהגות זו מצביעה אף היא על מסוכנותו של המשיב.

           מנגד, סמך בא כוח המשיב את טיעוניו על החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, נוכח אופיין של העבירות שביצע המשיב הרי משנמצאה חלופת מעצר ראויה יש לקבלה. בא כוח המשיב הסביר כי ההחלטה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים וכן ההחלטה שלא לשחררו (בבקשה הראשונה לעיון חוזר) היו מבוססות על כך שלא היתה בנמצא חלופת מעצר ראויה. משכך, פעל המשיב לגבש חלופת מעצר ראויה אשר התקבלה על דעתו של שירות המבחן וכן על דעתו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, משמצא בית המשפט המחוזי כי חלופת המעצר שגובשה הינה ראויה הרי שאין מקום לשנות מהחלטתו.

2.        לאחר שעיינתי בערר שוכנעתי כי דינו להתקבל. אין זו הפעם הראשונה שהמשיב מבצע עבירה של סיוע לשוהים בלתי חוקיים בישראל. למשיב הרשעה קודמת בעבירה של סיוע לשוהה בלתי חוקי והאישומים נגדו בכתב האישום הנוכחי מוכיחים, לכאורה, כי המשיב חוזר לסורו ואינו נרתע מלבצע עבירה זו שוב ושוב. בית משפט זה כבר עמד על החומרה הרבה שיש במעשים בהם מואשם המשיב ונראה כי אין צורך להכביר מילים על הסיכון הרב שטמון בסיוע לכניסתם של שב"חים לשטח מדינת ישראל בימים אלו (ראו: בש"פ 4988/02 אבולקיען נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 8303/03 פקיה אסמעיל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). אכן, לא בכל מקרה בו מואשם אדם בעבירה מתחום זה תתקיים עילת מעצר אך בנסיבות מקרה זה, משהפך המשיב את ביצוע העבירה לאורח חייו ומקור פרנסתו העיקרי, אין מנוס ממעצרו עד לתום ההליכים. לאמור לעיל יש להוסיף את האופן שבו התנהג המשיב, לפי הנטען בכתב האישום, בעת מעצרו השני. על פי הנטען נהג המשיב ברכבו בצורה פרועה כשהוא מנסה לחסום את דרכו של הרכב המשטרתי שרדף אחריו ואף לפגוע בו. בהתנהגות זו סיכן המשיב, לכאורה, את השוטרים, את הנוסעים שהסיע ברכבו וכן עוברי אורח תמימים. נוכח התנהגות זו של המשיב מקובלת עלי עמדת העוררת כי מסוכנותו הרבה של המשיב נובעת הן מעבירת הסיוע לשב"חים והן מהתנהגותו בכביש אשר סיכנה חיי אדם. לכך יש להוסיף כי גם בתסקיר שירות המבחן צוין כי נטייתו של המשיב להפחית ממידת אחריותו למעשיו יוצרת רמת סיכון בהתנהגותו. אמנם שירות המבחן חיווה דעתו כי החלופה האחרונה שהוצעה היא סבירה ובית המשפט קמא קיבל את עמדתו, אולם, משהוברר כי המשיב הוא רצידיביסט שאינו נרתע מלבצע את אותן עבירות ברצף וזאת על אף שנתפס והועמד לדין בעבר, הרי שקשה לקבל את הקביעה כי ניתן להשיג את תכלית המעצר על דרך החלופה המוצעת. על פי החלופה שהוצעה ישהה המשיב במעצר בית מלא בביתו של אדם בשם עיד אבו צבייח שיערוב לו ויפקח עליו במשך שהותו בביתו. עיינתי בחוות דעת שירות המבחן ובפרוטוקול הדיון ולא שוכנעתי כי חלופה זו ראויה היא. אין חולק על כוונותיו הטובות של אותו אבו צבייח, אך נוכח דבקותו של המשיב בביצוע העבירות אין בכך די. עוד אציין כי ביתו של אבו צבייח הינו קרוב לביתו של המשיב ולאזור בו פעל המשיב בהסעת השב"חים. על אף שבית המשפט המחוזי לא מצא כי הקרבה הגיאוגרפית פוגעת ביעילות החלופה נראה כי צודקת באת כוח העוררת בטענתה כי יש בקרבה זו כדי לפגוע ביכולתה של חלופת המעצר להשיג את תכליות המעצר ולמנוע מהמשיב לחזור לסורו.

           אשר על כן, הערר מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מתבטלת. המשיב יישאר במעצר שבו הוא נתון. אוסיף רק כי המשיב נתון במעצר כבר מספר חודשים ומשפטו טרם החל. מתברר כי התיק נקבע להקראה בעוד מספר ימים ויש לצפות כי בית המשפט יקבע את התיק להוכחות בהקדם.

           ניתנה היום, כ"א בחשון תשס"ה (5.11.2004).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: